ז' אדר ע"ג – כינוס ילדים – כפ"ח

בע"ה

ז' אדר ע"ג – כינוס ילדים – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. ז' אדר – "כי טוב הוא"

"ותרא אֹתו כי טוב הוא"

יום טוב וחדש טוב. היום ז' אדר. מה קרה ב-ז' אדר? מי נולד? [משה רבינו. גם הוא הסתלק]. כן, גם נולד, גם הסתלק, וגם עוד הפעם נולד. העיקר שהוא נולד, שהוא מתגלה לנו. מה כתוב כאשר משה רבינו נולד? מי האמא של משה רבינו? אפשר לומר בלי להצביע.. [יוכבד]. מה כתוב אז, "ותרא אֹתו..." – מה היא ראתה? [כי טוב]. "ותרא אֹתו כי טוב הוא", גם שכל הבית התמלא אורה, ועוד משהו, שהוא נולד מהול. כל ילד צריך לחכות שמונה ימים עד שמלים אותו, אבל משה רבינו נולד מהול, מושלם, וגם כל הבית התמלא אורה. מאיפה יודעים ש"ותרא אֹתו כי טוב הוא" היינו שהבית התמלא אורה? ["וירא אלהים את האור כי טוב"]. בבריאת האור כתוב "וירא אלהים את האור כי טוב", אלקים ראה שהאור טוב, וזה הדבר הראשון שכתוב בו טוב, וכך "ותרא אֹתו כי טוב הוא". חוץ מאור, מה המשמעות של להיות טוב? רואים אצל משה שהדבר הראשון שכתוב בו הוא שהוא טוב. כתוב בחז"ל גם שזה היה השם שלו, עוד לפני שקבל את השם משה. מי נתן לו את השם משה? [בתיה]. בִתיה, היא הבת של פרעה, אבל היא צדקת מאד גדולה – היא התגיירה. יש לה בגן עדן היכל שלם, לכל הנשים הצדקניות ובפרט הגיורות. היא נתנה לו את השם משה, אבל כאשר יוכבד ילדה אותו, איך היא קראה לו? קצת היה בהסתר, לא כולם הכירו שזה השם שלו [טוביה]. או טוביה, או אפילו יותר פשוט – טוב.

"יגאלך טוב"

שאלה יותר קשה: יש עוד מישהו אחר בכל התנ"ך ששמו טוב? מי היה בעז? הוא התחתן עם רות והיה להם ילד בשם עובד, ולבנו קראו ישי, ולבנו קראו? [דוד]. דוד מלך ישראל חי וקים, דוד מלך המשיח. אז כתוב שלבעז היו שני אחים. לאח אחד קראו אלימלך, והיה לו עוד אח ששמו היה טוב. בעז חשב שאולי טוב רוצה לגאול את רות, להתחתן איתה, אז הוא אמר "אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי הוי'". כך היה, כי טוב לא רצה להתחתן עם רות. אז היו טוב, אלימלך ובעז – כולם אחים. טוב באמת ראוי להיות גואל. על משה רבינו כתוב "הוא גואל ראשון והוא גואל ראשון". מה הכוונה שהוא "גואל ראשון"? מאיפה הוא גאל אותנו? [ממצרים]. ועכשיו אנחנו מחכים שתיכף ומיד ממש יבוא משה רבינו, שהוא גם בחינת דוד המלך, ויגאל אותנו. איך קוראים לכח שגואל אותנו? טוב. גם משה רבינו כאשר הוא נולד הוא "טוב", וגם על טוב אחי בעז כתוב "אם יגאלך טוב יגאל" – הוא יגאל אותנו, מלך המשיח שהוא עצם הטוב של משה רבינו יגאל אותנו.

נקודת הטוב שבכל יהודי

טוב פירושו אור, וגם פשוט להיות טוב – להיות ילד טוב, יהודי טוב. כמו שהבעל שם טוב, בעל השם הטוב, הכח האלוקי הטוב, רצה שכל היהודים יהיו טובים – טובי לב, טובים לשמים וטובים לבריות. יש גם שכל טוב בלמוד תורה, ושכל טוב קשור ללב טוב. היום הוא היום של משה ו"אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא", וגם בלב של כל יהודי – בלב של כל אחד מכם – יש נקודת משה רבינו. מהי הנקודה של משה בתוך הלב שלי, בתוך הלב שלך? להיות טוב. מי שהוא טוב – זו בחינה של משה רבינו.

ב. "אין טוב אלא..."

"אין טוב אלא תורה"

מי זוכר מאמר חז"ל ש"אין טוב אלא..." – שאם אני אומר שמשהו טוב אני מתכוון למשהו מסוים? "אין טוב אלא..."? [תורה]. כולם מכירים את מאמר חז"ל "אין טוב אלא תורה", ותורה שייכת למשה רבינו, "זכרו תורת משה עבדי", "תורה צוה לנו משה". מאיזה פסוק יודעים ש"אין טוב אלא תורה"? כשהרבי היה מחלק בימים נוראים לקח – עוגת דבש, שתהיה שנה טובה ומתוקה – איזה פסוק הוא היה אומר? "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". מהפסוק הזה לומדים שהתורה היא "טוב", כי היא ה"לקח טוב" שה' נתן לנו – התורה היא כמו עוגת דבש, שממתיקה את כל הענינים.

"אין טוב אלא תשובה"

אבל חוץ מהמאמר המפורסם "אין טוב אלא תורה" יש עוד כמה מאמרי חז"ל "אין טוב אלא..." – פחות מוכרים, לכן אני אומר אותם: יש מאמר חז"ל "אין טוב אלא תשובה" – שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות הוא לחזור בתשובה. צריך כל הזמן לחזור בתשובה, גם צדיק. מהי תשובה? כל הזמן לעשות יותר טוב ויותר טוב. יש ווארט שהרבי היה אומר – אם טוב הוא טוב, יותר טוב הוא לא יותר טוב?! הוא אמר באידיש, "אז גוט איז גוט, איז בעסער ניט בעסער?!". אמרנו שאפשר כל פעם ללמוד כמה מילים באידיש. צריך כל פעם לעשות יותר טוב, "כל ימיו בתשובה". "אין טוב אלא תשובה".

"אין טוב אלא צדיק"

יש עוד כמה "אין טוב...": כתוב "אין טוב אלא צדיק". כשאומרים את המלה טוב מתכוונים לצדיק, "ועמך כֻלם צדיקים" – כל יהודי יכול להיות טוב. הדבר הכי טוב בעולם הוא צדיק, כמו שכתוב "אמרו צדיק כי טוב". כמו משה שנולד היום, "ותרא אֹתו כי טוב הוא". צדיק שוה בגימטריא טוב פעמים הוא!

"אין טוב אלא בית המקדש"

יש עוד משהו שקשור לחדש אדר, מה שקוראים היום בתורה. הרבי אומר שצריכים "לחיות עם הזמן", עם מה שקוראים בתורה. קראנו אתמול פרשת תרומה, השבוע תצוה, ועד סוף החדש קוראים פרשות של המשכן. יש מאמר חז"ל "אין טוב אלא בית המקדש" – הדבר הכי טוב שיש בעולם הוא בית המקדש. מה משיח יעשה כשהוא בא? יש שלשה דברים היסודיים שמשיח עושה, ואם הוא עושה את שלשתם יודעים ודאי ובטוח שהוא משיח. מה הם שלשת הדברים שאם משיח עושה אותם יודעים ברור שהוא המשיח, שהוא "משיח ודאי"? קודם כל, הוא מחזיר את כל עם ישראל בתשובה. דבר שני, הוא לוחם את כל המלחמות של עם ישראל נגד האויבים שלנו ומנצח. דבר שלישי, שהוא בונה את בית המקדש. כאשר המשיח בונה את בית המקדש זה הדבר הכי טוב שיש בעולם, כי כתוב ש"אין טוב אלא בית המקדש". אם כן, יש כבר ארבעה דברים שכתוב עליהם "אין טוב אלא..".

"אין טוב אלא הקדוש ברוך הוא"

יש דבר חמישי, עוד מאמר חז"ל: "אין טוב אלא הקדוש ברוך הוא". אם אני סתם אומר טוב, למי הכוונה? משה רבינו הוא טוב, אבל מי הכי טוב? יש לו גם הרבה אור, אין סוף אור טוב. מי הכי טוב בעולם? [ה']. ה', לכן כתוב "אין טוב אלא הקב"ה". יש חמשה דברים של "אין טוב אלא...", וכולם קשורים ל-ז' אדר בו כתוב על משה רבינו "ותרא אֹתו כי טוב הוא".

בנין המקדש – ה"זהיר טפי" של משה רבינו

כשיש כזה דבר, שיש כמה דברים, יש גם סדר של הדברים – מה שקוראים הקבלה של הדברים לכחות של הנפש, לאורות של העולמות העליונים. אנחנו נאמר איך כל דבר קשור למשה רבינו: נתחיל מ"אין טוב אלא בית המקדש". כתוב שלכל צדיק וצדיק יש מצוה אחת מיוחדת שהוא מצטיין בה במיוחד, מצוה שהוא זהיר בה טפי. כל יהודי, גם כל ילד שיושב כאן, צריך לעשות את כל המצוות, אבל לכל אחד יש מצוה מיוחדת שהוא זהיר בה במיוחד. מה הכוונה זהיר? הפשט של זהיר, שהוא מאד מאד נזהר להדר במצוה הזו, עושה אותה הכי טוב, כל הזמן עושה תשובה במצוה הזו, שכל יום עושה אותה עוד יותר טוב. אבל מכיון שהוא כל כך נזהר ומהדר במצוה הזו, הוא גם "זהיר" בה מלשון זהר – אור גדול, כמו בפסוק "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע", אור גדול. יש מצוה אחת שהיא שייכת לשרש הנשמה שלך באופן מיוחד, ואם אתה מהדר בה מאד אור הנשמה שלך מאיר מאד חזק וגדול. שייך לחדש אדר, ש"בריא מזליה" וגם "תקיף מזליה". התוקף הוא שהנשמה מאירה מאד-מאד חזק. מתי הנשמה מאירה חזק? כאשר כל אחד מוצא את המצוה המיוחדת שלו, שהיא ה"זהיר טפי" שלו. גם אצל משה רבינו, כתוב שהוא בגימטריא שוה תריג – כל מצוות התורה, הוא שייך לכולן – אבל אם נשאל מה המצוה שמשה רבינו הכי מצטיין בה? הוא אוהב את כל המצוות, זה בטוח. הוא עובד את ה' בשמחה, בכל מצוה ומצוה הוא מרגיש שמחה של מצוה. אבל יש מצוה אחת שהוא הכי אוהב, שהכי 'באה לו' המצוה הזו.  מה המצוה הזו? מה ה"זהיר טפי" של משה? הרמז שמשה הוא טוב, ומבין כל ה"אין טוב אלא..." יש אחד שהוא מצוה – מה? שצריך לעשות משהו, לבנות משהו? [לבנות את בית המקדש]. איך כתובה בתורה המצוה לבנות בית מקדש? קראנו אתמול בתורה ["ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"]. כתוב "בתוכם", לא "בתוכו"? איך מפרשים חז"ל? איך הרבי תמיד מסביר? ["בתוך כל אחד מישראל"]. מה המצוה שמשה רבינו הכי רוצה לקיים מכל המצוות? לכן המצוה הזו גם נקראת על שמו ממש. כל מה שמשה רבינו עושה הוא נצחי – משה שייך למדת הנצח, הוא אמת ואמת היא דבר נצחי. באמת משה עושה זאת. היה מישהו שהיה מסוגל להעמיד את הקרשים של המשכן? מישהו עם כל כך הרבה כח? [לא]. אף אחד, רק משה רבינו, וגם בכך ה' עזר לו. מה המצוה המיוחדת שמשה רוצה לקיים, שבעצם כוללת את כל התורה? הוא רוצה לקיים את המצוה ה"טוב", של "אין טוב אלא בית המקדש". הוא רוצה לקיים "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כי הוא יודע שאם יהיה מקדש ה' ישכון ויתגלה בלב של כל יהודי – וזה מה שמשה רבינו רוצה בחיים. הוא רוצה שה' ישכון בלב כל יהודי, ולשם כך יש לבנות את בית המקדש. משה הוא "טוב", וה"זהיר טפי" שלו היא מצות "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

תכלית הקיום של "והלכת בדרכיו" – אצל משה רבינו

נלך למאמר שאמרנו בסוף – "אין טוב אלא הקדוש ברוך הוא". יש עוד מצוה בתורה שודאי מאד קרובה למשה רבינו – המצוה להתדמות אליו יתברך, "מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון". צריך להתדמות לה', להיות כמוהו. אם "אין טוב אלא הקדוש ברוך הוא", מי הכי קרוב למאמר הזה? מי שהכי טוב – משה, בו כתוב "ותרא אֹתו כי טוב הוא". היות שהוא הכי טוב, הוא גם הכי קרוב להיות ממש דומה לה', כי מי שהוא טוב הוא כמו ה' – ה' הוא הכי טוב.

משה הצדיק ותורת משה

אותו דבר לגבי מה שכתוב "אין טוב אלא צדיק" – מי הצדיק הכי גדול בתורה? משה רבינו. מכל הצדיקים, מה שכתוב "אין טוב אלא צדיק" הוא ה"צדיק יסוד עולם". "אין טוב אלא תורה" פשוט שקשור למשה, כמו שאמרנו, "זכרו תורת משה עבדי".

תשובת משה – "והאיש משה ענו מאד"

אחרון אחרון חביב, איך משה רבינו שייך במיוחד ל"אין טוב אלא תשובה"? איך אני יודע שמשה רבינו כל הזמן עושה תשובה? כל פירושי טוב שייכים למשה. [שהוא השיג את כל שערי בינה שיש בתורה]. בסוף ימיו הוא השיג גם את שער הנון, שהוא בחינת תשובה. יפה מאד-מאד, כי "אין טוב אלא תשובה" שייך בין  חמשת הדברים לשער הנון של הבינה – כל הזמן הוא שואף להשיג יותר בינה, שהיא בחינת תשובה כמו שכתוב "ולבבו יבין ושב". אבל יש עוד ענין. כמו שמשה רבינו הוא הכי טוב, ואמרנו שהוא גם איש אמת – "משה אמת ותורתו אמת" – יש לו עוד מדה. מה כתוב שהוא הכי מצטיין בו יותר מכולם? [ענו]. יפה, "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". כתוב שמי שהוא הכי ענו הוא גם הכי שמח. לכך קוראים "השפלות והשמחה". למה? כי אם אני ענו לא מגיע לי שום דבר, וכל מה שאני מקבל הוא מתנה לה', ולכן אני כל הזמן מאד שמח, שה' נותן לי את הכל. אפילו לנשום ה' נותן לי. מי שהוא הכי ענו גם מכיר שאני לא מאה אחוז בסדר – אני צריך להשתפר. מי שהוא ענו, הסימן שלו שכל יום ויום הוא רוצה להיות יותר טוב. זה הסימן שהוא ענו. אם הוא ענו הוא מבין שאיני מאה אחוז. מה התשובה של משה רבינו? תשובה שבאה מתוך היותו מאד ענו. איזו תשובה הוא עושה? תשובה משמחה, כי ענוה הולכת יחד עם שמחה. המזל של משה רבינו הוא חדש אדר, אז הוא קשור לשמחת פורים. המן חשב שחדש אדר הוא מזל לא טוב ליהודים שבאדר משה הסתלק, אבל הוא לא ידע שהוא נולד באותו יום שהוא הסתלק, וגם נולד מחדש כל פעם, עוד פעם ועוד פעם, הוא נולד בתוך הלב של כל אחד. "משנכנס אדר מרבין בשמחה", יש הרבה שמחה, סימן שגם היא קשורה למשה. אבל לא כתוב בתורה "והאיש משה שמח מאד מכל האדם" אלא "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" – סימן שהא בהא תליא. בזכות שהוא ענו מאד הוא גם שמח מאד, ובזכות כך הוא גם תמיד עושה תשובה – מתוך הענוה שלו ומתוך השמחה שלו. השמחה היא שבכל תשובה שאני עושה אני מתקרב יותר לה', בכל מעשה טוב, והרי "ונחנו מה" – אני כלום, גארנישט, ויש לי הזכות העצומה להתקרב כל פעם יותר ויותר לה'.

מבנה חמשת הדברים

אם כן, כל הדברים שכתוב בהם "אין טוב אלא" שייכים באופן מיוחד למשה רבינו. נסיים שהסדר לפי החסידות הוא ש"אין טוב אלא הקדוש ברוך הוא" נמצא בכתר, "אין טוב אלא תורה" בחכמה, "אין טוב אלא תשובה" בבינה, "אין טוב אלא צדיק" בפרט בספירת היסוד אבל כולל את כל מדות הלב ו"אין טוב אלא בית המקדש" כנגד המלכות, שכולל את הכל, בחינת בית. זו מצות המלך, המצוה המיוחדת בה משה רבינו "זהיר טפי" בפרשיות האלה, מתרומה עד סוף חומש שמות. הוא זהיר לבנות לה' בית מקדש, כדי שה' ישכון בלב של כל יהודי. כעת אפשר להמשיך בשמחה רבה ומופלגה. ולסיכום:

קוצו של י     אין טוב אלא הקדוש ברוך הוא

            י        אין טוב אלא תורה

            ה       אין טוב אלא תשובה

            ו        אין טוב אלא צדיק

            ה       אין טוב אלא בית המקדש

הגיע הזמן לומר פסוקים. [ריקודים באריכות]

ג. ניגונים

שאמיל – ניגון של משה שבדור

ננגן שיר עמוק של משה רבינו. אנחנו לא יודעים איזה שיר בדיוק שר משה רבינו, אבל כתוב שהוא שר את כל הניגונים של כל הנשמות. לכל נשמה יש ניגון, ועל ידי הניגון של כל נשמה משה היה מעורר את כל הנשמות שבדור. אפשר לשיר את אחד הניגונים העמוקים של הרבי, משה רבינו שבדור. בכל דור יש משה רבינו. ננגן את שאמיל, וזה יעורר את נקודת הטוב שבלב שלנו, נקודת משה רבינו. נחשוב גם שחג פורים ומשה רבינו הם אותו דבר, כי "מרדכי בדורו כמשה בדורו". גם הוא שר איתנו. כל המשה רבינו שרים איתנו.

"אנעים זמירות" לכבוד יום השביעי

יום השביעי של החדש הוא כמו שבת. כתוב ש"כל השביעין חביבין" – אנחנו יום ראשון, אך הוא ז' אדר, שייך למשה רבינו, שהוא השביעי מאברהם אבינו. חז"ל אומרים שכמו שאברהם הוא הראשון ומשה השביעי, כך יש ראשון בשבוע (אברהם) ושביעי (משה) שהוא השבת, "כל השביעין חביבין". אחד מניגוני השבת של הרבי הוא "אנעים זמירות" – נשיר אותו.

"אך טוב וחסד ירדפוני" בזכות משה ואברהם

דוד המלך אומר בספר תהלים "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית הוי' לאורך ימים". משה רבינו הכי-הכי משתוקק לבנות את בית המקדש כדי שדוד המלך ישב בתוך בית המקדש "לחזות בנעם הוי' ולבקר בהיכלו" לקיים "שבתי בבית הוי' כל ימי חיי". משה הוא המשיח וגם דוד הוא המשיח – משה מתלבש בתוך דוד. משה בונה לדוד את בית המקדש ודוד משתוקק רק לשבת בבית ה' ולחזות בנעם ה'. על כך אומר דוד "אך טוב וחסד ירדפוני". מי הוא טוב? איך הסברנו היום? משה רבינו הוא טוב. מי הוא חסד? כמו שמשה רבינו הוא טוב, "ותרא אֹתו כי טוב הוא", מי הוא חסד בתורה? [אברהם]. כתוב "חסד לאברהם", אברהם הוא החסד. אז מה בעצם דוד המלך מבקש? ש"טוב וחסד", משה ואברהם, "ירדפוני" – יהיו איתי יחד. משה בונה את המקדש, הוא מלמד "אין טוב אלא תורה" וכו' – כל מה שהסברנו. צריך שהשביעי, משה, יגלה מחדש את הראשון, אברהם, החסד. בספירות משה רבינו הוא הדעת של כל נשמות ישראל, הטוב נמצא בדעת, והוא מקור הרחמים. מיד אחרי הדעת באה ספירת החסד, אברהם אבינו. כמו שהרבי תמיד מסביר, משה הוא השביעי לראשון, הוא מגלה את כח הראשון – כח החסד של אברהם. על כך מבקש דוד "אך טוב וחסד ירדפוני" ואז אזכה לשבת בבית ה' כל ימי חיי, לעולם ועד. זה פירוש מאד חשוב. מי הוא דוד? המלך, המלכות, כל כנסת ישראל, כל עם ישראל. דוד רוצה לשבת, לזכות לקיום ה"ושכנתי בתוכם", ולשם כך הוא צריך גם את משה רבינו, הטוב, וגם את אברהם אבינו, החסד.

"רחמנא דעני" – פורים וכפורים

חג פורים שייך גם ליום כפור – מה הקשר? כתוב "יום כפורים", כ-פורים, כמו פורים. מה הקשר? בשניהם יש כפרה ובשניהם יש גורל. נשיר עוד שיר של הרבי, שיר שבעצם שרים ביום כפור, אבל כנראה שייך גם לפורים – "רחמנא". זה שיר שמח שה' עונה לעניים-ענוים, כמו משה.

יש ניגון של פורים שאיני יודע אם כולם מכירים – נלמד יחד (פורים ויזניץ).

"רומא פומא" – להתגבר על הבושה הרעה ולפתוח מחסומים

נשיר עוד ניגון ריקוד אחד – "רומא פומא". יש כאלה שמתביישים לומר "רומא פומא". אחת מעבודות ה' של חג פורים היא לבטל את הבושה הרעה. יש בושה טובה, "ירא בשת", ויש בושה רעה. אני מכיר אפילו כמה אנשים גדולים שמתביישים בשיר הזה לומר "רומא פומא" מתי שצריך. [מתביישים או מתקשים?] אני חושב שמתביישים, לא קשה לומר "רומא פומא". היות שככה החסידים הראשונים שרו, וככה קבלתי את הניגון הזה מר' אליה רבקין – היה מתפלל בבית כנסת הזה, גדול בעלי המנגנים של חב"ד בדור הזה – אז ככה צריכים לשיר. כך נברך את כולם. לפעמים כדי לבטל את הבושה הרעה צריך לשתות לחיים. שכל אחד ישתה טפה לחיים, ויבטל את הבושה הרעה של כולם. הרבי אמר שכל דבר צריך לעשות "בריש גלי" – "ביד רמה", כך יצאו ממצרים. הגאולה האמתית והשלמה היא דווקא "בריש גלי", שאין שום בושה רעה, לפרסם את האלקות בשמחה ובטוב לבב. מה הטוב של משה רבינו? כתוב ש"אוהב ישראל היה" – הוא אוהב את היהודים, זה הטוב שלו. הוא לא מתבייש שהוא אוהב את כל היהודים, כל הילדים וכל הגדולים, וכשהוא שר "רומא פומא" הוא אומר כך בפה מלא. זו גם סגולה. הדבר הזה בדוק ומנוסה מפעם, שהיו מחסומים בדרך, וכששרו "רומא פומא" עם המילים כל המחסומים נפתחו. מעשה שהיה – נסי נסים. יש כמה אנשים כאן שאולי יכולים להעיד, עדי ראיה, שהשיר "רומא פומא" פתח את כל המחסומים. גם בנפש הוא פותח את כל המחסומים, אבל רק כשלא מתביישים לומר "רומא פומא". מה זה "רומא פומא"? אף אחד לא יודע. שייך לחג פורים, שהוא "עד דלא ידע" – אבל ככה מקובל אז ככה שרים.

סיום פרק ראשון בקידושין (לשעור ב' בישיבת דורשי יחודך)

נתחיל בניגון (ניגנו הניגון ששרים על "יעלה", בלי המלים).

א. פירוש הבעל שם טוב ל"האשה נקנית בשלש דרכים"

ידוע הפירוש של הבעל שם טוב על המשנה הראשונה בקידושין – "האשה נקנית בשלש דרכים, בכסף בשטר ובביאה". הוא אומר שאלה שלשה שלבים בעבודת ה'.

כסף – ההתלהבות שבראשית עבודת ה'

קודם ה' נותן את הכסף, הכיסופין – אנחנו האשה, הכלה, והקב"ה החתן. קודם הוא נותן לנו התלהבות. אבל זו מתנה מהשמים, ולא כל אחד מבין זאת עד שלא לוקחים זאת ממנו. רק כשלוקחים האדם מבין שזה לא היה בזכותו אלא מתנה מלמעלה. כדי להתחיל לעבוד כל יהודי חייב התלהבות, לקבל את הכיסופים, הכסף. באיזה שלב לוקחים את האהבה, ואז כמו נסיון – האם כאשר לוקחים את הכסף, ואתה לא מרגיש התלהבות כמו פעם, אתה עובד את ה'. מה נשאר אז? שטר, המלה הכתובה, התורה. כלומר, מתוך הכסף, מתוך כיסופין, יש הרבה חשק ללמוד הרבה תורה. מקוה שככה זה – שיש חשק ללמוד, כסף.

שטר – עמידה בנסיון הדבקות באותיות כשאין התלהבות

מה קורה כשזה הולך? הספקת בינתים עם הכסף ללמוד משהו, יש לך משהו ברוך ה', וכעת 'זה מה יש לי'. כמו מכתב, כמו שהבעל עזב והלך למדינת הים והשאיר מכתב אהבה – רק מכתב. באמת האהבה של הבעל וכביכול הבעל בעצמו נמצא בתוך המכתב, כמו שדרשו חז"ל על "אנכי" – "אנא נפשי כתבית יהבית". אך לא כל אחד מרגיש זאת, דרושה עבודה רבה להרגיש זאת, היינו עיקר עבודת ה' בתקופת השטר. מכתב האהבה שהוא השאיר לך הוא מה שלמדת ומה שאתה ממשיך ללמוד, דף הגמרא, העמוד של תניא, של חסידות. עם זה צריך לעבוד, להכנס לזה, כמו פירוש הבעל שם טוב "בא אל התבה" – זה מה שיש לי, המלה הזו, וצריך להכנס כל כולי לתוך התבה הזו, עד שהבעל יחזור ממדינת הים, בע"ה בקרוב ממש, תיכף ומיד ממש. בכל אופן, זו תקופת השטר. רוב החיים של האדם, בפרט בזמן הגלות, צריך לעבוד עם "קידושי שטר". אבל כל קידושי השטר הם נסיון. עיקר הנסיון הוא בהתחלה ברגע שהכסף נעלם, אבל ככל שנמשך – יש ציפיה, תוחלת, מתי הבעל חוזר?! יש נסיון גדול בהתחלה, וככל שנמשך הרבה זמן ממשיך נסיון – צריך לדבוק, מתוך אמונה, בשטר.

ביאה – המשכת העצם בגילוי

אבל אחר כך זוכים שהבעל חוזר ואז יש את עיקר הקידושין, קידושי ביאה, שהם המשכה עצמית בגילוי ממש. ביאה היא המשכת העצם, שהוא נותן את העצם שלו בגילוי. בתחלה, כשהוא נתן את הכסף, אלה היו אורות, גילויים, אבל לא עצם, לא גילוי העצם. בשטר יש ממש את העצם כנ"ל, רק שהוא מוסתר, לא גלוי, אבל "אורייתא וקוב"ה כולא חד". אבל בסוף יש ביאה – נקראת ביאת משיח כי היא קידושי ביאה. עד ביאת משיח אין קידושי ביאה, וכשמשיח מגיע יש קידושי ביאה, המשכה והתגלות עצמית, שמתוכה יש גם הולדה – זו התכלית. כתוב "עתידה אשה שתלד בכל יום". הביאה של משיח היא כל כך חזקה, שאפילו לא צריכים עוד ביאה – ממשיכים ללדת הלאה כל יום, "הרה ויולדת יחדו" לעולם ועד. כל הזמן, הולדה נצחית. זה הפירוש הידוע מהבעל שם טוב על "האשה נקנית".

לשמור את הדעת בשלשת קוי-שלבי העבודה

כתוב ש"אין האשה נקנית אלא מדעתה", ועצם לשון קנין תלוי בדעת. בכל השלבים האלה צריך דעת. מקבלים את הדעת הזו ממשה רבינו, שהיום שלו הוא היום. דברנו קודם עם הילדים שמשה נקרא טוב – הטוב של משה הוא הדעת שלו. הדעת היא לדעת איך לקבל את הקידושין איך שלא יהיה – כסף בהתחלה, שטר בהמשך וביאה בסוף. כמובן, כסף-שטר-ביאה הם ימין-שמאל-אמצע, כמו אברהם-יצחק-יעקב, חסד-גבורה-תפארת. הכסף הוא החסד, השטר הוא גבורה – לשון משטר, כמו שוטר – והביאה היא "מטתו שלמה" של יעקב אבינו, "תתן אמת ליעקב". יעקב אמר בגילוי "הבה את אשתי... ואבואה אליה".

שלש תרומות כסף במשכן – שלש הבחינות נכללות בקידושי כסף

נקשר זאת עם המשכן, פרשת תרומה שקראנו בשבת. בתחלת הפרשה כתוב שיש ג' תרומות. המלה תרומה כתובה שלש פעמים, ורש"י מסביר שאלה שלש תרומות: הראשונה "בקע לגלגלת" (מחצית השקל), כסף לקנות את האדנים (והספיק לכך בדיוק); תרומה שניה גם היא "בקע לגלגלת" כדי לקנות קרבנות במשך כל השנה (וזו התרומה שחוזרת במחצית השקל כל שנה, כמו שנוהגים כעת לתת בתענית אסתר); "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת וגו'" – שוב יש כאן כסף, וזו תרומת "כל איש אשר ידבנו לבו", לא מחצית השקל אלא כמה שכל אחד מתנדב. מה עושים עם הכסף האחרון? אין כלים בתוך המשכן שעשויים מכסף. הכלים הפנימיים עשויים זהב ומזבח החיצון והיתדות ואדני החצר וכו' הם מנחשת. אני יודע מה עושים בזהב ומה עושים בנחשת, אבל לא ברור מה עושים בכסף של "זהב וכסף ונחשת", ולכן רש"י צריך לומר שממנו עשו כלי שרת. עשו כלים עם כסף, לא ה"בקע לגלגלת" של האדנים ולא של הקרבנות, זאת אומרת שהיו שלש תרומות של כסף. היות שהיו שלש תרומות של כסף אפשר לעשות התכללות, ולומר שגם בקידושי כסף יש שלש בחינות. אנחנו מתנדבים כסף מלמטה למעלה, אבל "כמים הפנים לפנים", "באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא", כנראה גם ה' מקדש אותנו קידושי כסף בשלש בחינות – התכללות של כסף-שטר-ביאה בתוך הכסף.

כסף האדנים – ההתלהבות שביסוד העבודה

איך נכוון? כנראה לפי הסדר: הכסף הראשון הוא עבור האדנים, שהם יסוד העבודה. כתוב ש"אדן" בגימטריא מודה – ה"מודה אני" בתחלת היום. ההודיה היא גם בהתלהבות, אפילו בידים טמאות אני מתפעל ומתלהב ממה שה' החזיר לי את הנשמה – בלי זה איני חי. ה"מודה אני" הוא האדנים, ההתלהבות של הבוקר. יסוד העבודה היא ההתעוררות בבקר. ה' נותן כסף כבסיס לתחלת העבודה.

כסף הקרבנות – כח לעבודה הקבועה

אחר כך ה' מבקש שנעבוד אותו לפי התורה והמצוות שנתן לנו, ובמשכן היינו הקרבנות בשביל קרבנות צריך כסף, כמו כל דבר. כדי לעשות ישיבה ביצהר או כל דבר בעולם צריך כסף. אם יש כסף אפשר לעשות משהו, אם אין כסף אי אפשר. את הכסף השני ה' נותן כדי שנוכל לעבוד אותו לפי הכתוב בתורה. באדני המשכן רואים כל הזמן את הכסף המבריק. את הכסף של הקרבנות לא רואים – לא נשאר כסף, הוא רק "עובר לסוחר" כדי לקנות בו. ה' נותן כסף, כמו כחות נפש, כדי שנוכל לעשות מצוות. לעניננו, כל המצוות הן קרבנות – שתהיה לנו אנרגיה להביא קרבנות. לא התלהבות, אלא רק כסף כדי לקנות קרבנות.

נדבת הלב – גילוי העצם

אחר כך ה' מחליט להתנדב – הכסף השלישי הוא נדבת לבו הטהור של הקב"ה. שם הוא נותן את עצמו ממש ובגילוי. כמו שיש מאמר מלמטה "אנא נסיב מלכא" – אני רוצה רק את ה', לא שום דבר אחר אלא רק את הקב"ה בעצמו. האשה אומרת שרוצה רק את עצם הבעל, לא שום דבר אחר. כך גם ה' מרגיש ואומר – אני רוצה רק את היהודי, רק אותך. זה הכסף השלישי, הכסף של קידושי ביאה.

נוהגים בקידושי כסף שכוללים הכל

כך אפשר לומר ששלשת הכספים לפי הסדר שלהם הם כנגד כסף-שטר-ביאה. הכל נכלל בכסף. לפי זה אפשר להבין למה מנהג ישראל היום הוא לקדש בכסף, ולא בשטר או בביאה – הכל נכלל בכסף. צריך שיהיה הרבה כסף – זו המסקנה – עם כל שלשת סוגי הכסף. כסף של אדנים, לבסיס של עבודת ה' חייבים התלהבות; כסף כדי לעבוד, מה שנקרא לנשום (חנן יסביר מה הכסף הזה, שצריך כל הזמן כסף כדי לעבוד) – זה לא עיקר הכסף. זה חשוב מאד, הוא הכסף של השטר – עליו כותבים חוזים, הוראות קבע וכו'. הכל כסף של שטר. הכסף השלישי הוא נדבת לבו, כסף בלי סוף – לא מחצית השקל, הרבה יותר מזה. לא רק שהכמות אחרת אלא שהאיכות אחרת, "איש אשר ידבנו לבו". עיקר ה"ויקחו לי תרומה" – על ידי הכסף השלישי "אותי אתם לוקחים", "אנא נסיב מלכא", שלוקחים את עצמות ה'.

לחיים לחיים, שנזכה ללמוד מסכת קידושין. כמה שוה שלש פעמים כסף? [480]. מה לומדים כל יום בישיבה? איך קוראים לספר? תלמוד. כוונה מאד חשובה בקבלה. בשביל תלמוד צריך שלש פעמים כסף. שכולם יהיו בקיאים בתלמוד.

ב. "טב למיתב טן דו" – סוד "שכינה ביניהם"

כעת מגיעים לפרק ב', שענינו שליחות. יש לנו הרבה שיעורים על שליחות. כעת מסכמים אותם – אפשר ללמוד. [יש גם שיעור שהרב נתן בקידושין בישיבה, על "טב למיתב טן דו"].

שם טדהד

יש כוונה שמביא המגיד מקוזניץ על מאמר חז"ל "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים". הוא אומר שיש שם קדוש בסופי תיבות "אחד המרבה ואחד הממעיט". השם הקדוש הוא למפרע – טדהד. מי יכול לומר מה הוא? האותיות שלפני י-ה-ו-ה. האותיות שלפני י-ה הן טד והאותיות שלפני וה הן הד. זאת אומרת שהסדר הוא שב"אחד הממעיט [ובלבד שיכוון]" יש י-ה – "שכינה ביניהם", י של איש ו-ה של אשה. "אחד המרבה" הוא ה-וה, הדבר הפשוט – "והנגלֹת לנו ולבנינו", דבר פשוט שהמרבה זה טוב. הסוד הוא ש"אחד הממעיט".

"טן דו" – "הנסתרֹת" של "שכינה ביניהם" – תודעת האשה

לעניננו, "טב למיתב טן דו" – ר"ת טד, י-ה של "שכינה ביניהם". אתם המעט שיודעים שהעיקר הוא ה"טן דו", על דרך "אנא נסיב מלכא". כל השאר, הגם שמרבים בהרבה דברים, "המעט המחזיק את המרובה", העצם, הוא הטבע העצמי של האשה – אנחנו האשה – שיודעת ש"טב למיתב טן דו". העיקר להיות ביחד. "טן דו" היינו שני גופים יחד, שבעצם הם גוף אחד, דבר אחד. התודעה הזו שלה היא יה. כתוב בתיקוני זהר שאם אני מוסיף ל-יה את ה-א של הכתר וקורא הפוך נוצרת המלה היא. אם אני עושה אותו דבר ב-וה, מוסיף את ה-א (שהיא הדעת) למעלה משניהם, יוצא הוא למפרע. הוא זה וה, "והנגלֹת", אבל היא זה יה, "הנסתרֹת", לכן לה יש את התובנה הזו של "טב למיתב טן דו", המועט המחזיק את המרובה. זה התכל'ס. התובנה של האיש היא להרבות, "והנגלֹת", והתובנה של האשה, שרש "הנסתרֹת", היא "ואתם המעט". אותו מעט שמחזיק את המרובה, "טן דו".

"טן דו" – הדודעלה של רבי לוי יצחק

"דו" בארמית פירושו שנים, אבל באידיש פירושו "אתה", כמו הדודעלה של רבי לוי יצחק מברדיטשוב. אם לומדים על "טן דו" צריך ללמוד קודם את הניגון (נמצא ב"כל עצמותי"). כל זמן שלומדים עדיין את העמוד הראשון של פרק ב, לשמוע לפני השיעור את הניגון הזה, ללמוד טוב ולשיר אותו, ואז אפשר ללמוד את ה"טב למיתב טן דו" ביתר כסף – יתר כיסופין. שיהיה לימוד שמח, פורים שמח, אנחנו "טן דו" עם הקב"ה.

"לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו"

כתוב "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו" – יודעים את הפירוש שאומרים בכל הישיבות? "לב חכם לימינו", שתמיד מסתכל על הדפים בצד ימין, עושה חזרה. "לב כסיל לשמאלו" – מסתכל כמה דפים יש לי עד סיום המסכת, מסתכל לצד שמאל. בכל אופן צריך לסיים, לא להיתקע בלימוד במקום אחד, צריך להתקדם הלאה, אבל גם כל פעם צריך לחזור, על כל פנים במחשבה, על הראשונות (מתוך חבה רבה לכל מה שנלמד בעזרת השי"ת) – גם ימין וגם שמאל. אז מתקיים "ימין ושמאל תפרוצי", ושהחכם ימתיק את הכסיל.

טוב-חכם

דברנו על זה שמשה רבינו הוא טוב. יש חמשה מאמרי חז"ל "אין טוב אלא..." – "אלא הקדוש ברוך הוא", "אלא תורה", "אלא תשובה", "אלא צדיק", "אלא בית המקדש". היחס הוא של אחד לארבעה – הקב"ה הוא הטוב העצמי, ויש עוד ארבעה. כמה שוה ארבע פעמים טוב? 68, בגימטריא חכם, "תורת חכם". הכל מתחיל מ"אין טוב אלא תורה". משה רבינו הוא הכי חכם, וגם הכי ענו, הכי איש אמת. היחס בין הטוב המקורי של ה' לבין כל הטוב שלנו הוא יחס של טוב-חכם. כתוב "מוליך לימין משה" – משה הוא ימני, ויש לו את כל הד"פ טוב, "לב חכם לימינו". הוא גם בא כדי לתקן את ה"לב כסיל לשמאלו", מי שמסתכל על הדפים הבאים. כמדומני, צריך לבדוק, שיש מאמר חז"ל "טוב שוטה מחצי שוטה" – אם אתה שוטה, כסיל, תהיה כסיל עד הסוף. מי שהוא חצי כסיל זו עוד יותר בעיה. בכל אופן, מי שהוא כסיל – יש סיכוי שיבוא משה רבינו, שהוא חכם, ויתקן אותו. לחיים לחיים. משה רבינו חי כסיל שנים – לתקן את כל הכסילים.